משנה: מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל. בְּאֵי זֶה צַד בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בַת וְהָֽלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לְעֶבֶד אוֹ לְנָכְרִי וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בֵּן הֲרֵי זֶה מַמְזֵר. הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ממזר פוסל ומאכיל. כדדריש בבבלי שם דכתיב וזרע אין לה מ''מ דלזרע זרעה לא איצטריך דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול:
מתני' כ''ג פעמים שהוא פוסל. את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל:
מאכיל את אמו. לאחר מיתת אביו:
ופוסל את אם אמו. אפי' לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא היתה אם אמו חוזר' לתרומת אבי' לאחר מיתת בתה:
לא כבני כ''ג. כלומר לא ירבו כמותו בישראל שהוא פוסלני מן התרומה:
ולא כבני מפ' בגמ':
מתני' הערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה אינו אוכל.בתרומה כדיליף בגמ':
נשיהם ועבדיהם יאכלו. דהא מכלל כהנים לא נפקו אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא:
נשיהם. של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשווי' חללה בביאתם דנבעלה לפסול לה:
ואם לא ידעה. שלא בא עליה משנעשה פצוע דכא והיתה לו נשואה מקודם לכן:
הרי אלו יאכלו. דהואיל וכבר אכלה:
לא יאכלו בתרומ'. עד שיטבלו דס''ל גר שמל ולא טבל כעכומ''ז דמי:
הלכה: הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה כול'. הָעֶבֶד מְנַיִין שֶׁבִּיאָתוֹ פוֹסֶלֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֶׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ. שֶׁיֵּשׁ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין חוֹזֶרֶת. אֶת שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. הֲרֵי אַלְמָנָה שֶׁזִּינְתָה הֲרֵי אֵין לָהּ אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין וְחוֹזֶרֶת. רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. בְּגִיטִּין הוּא אָמַר. כּוּתִין מִשּׁוּם מַה הֵן פְּסוּלִין. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מִשּׁוּם גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוְולָד מַמְזֵר. 43a בְּקִידּוּשִׁין הוּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הַוְולָד מַמְזֵר. הָכָא אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם גַּרְמֵיהּ וְהָכָא אָמַר לָהּ מִשּׁוּם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שֶׁכֵּן לְדִבְרֵי חֲכָמִים הַוְולָד מַמְזֵר. רִבִּי חִזְקִיָּה לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָָן. בְּגִיטִּין הוּא אָמַר. כּוּתִין מִשּׁוּם מַה הֵן פְּסוּלִין. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מִשּׁוּם גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוְולָד מַמְזֵר. בְּקִידּוּשִׁין הוּא רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. הַוְולָד מַמְזֵר. וְהָכָא הוּא אָמַר. אֶת שֶׁיֵּשׁ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין חוֹזֶרֶת וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. סְלָקִית לִסְחוֹרָה וּשְׁמָעִית רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנֵי יֵישׁוּעַ. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ. אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין חוֹזֶרֶת. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו אַלְמָנוּת וְגֵירוּשִׁין אֵינָהּ חוֹזֶרֶת. וְאָֽמְרִת יֵאוּת. אֵין מַמְזֵר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. שֶׁאֵין מַמְזֵר אֶלָּא מֵאִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו אִיסּוּר עֶרְוָה וְחַייָבִין עָלֶיהָ כָּרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני בר קפרא בן יומו כו'. כדאמרי' בפ' יוצא דופן ודנקט' הכא אמתני' כלומר לאו דוקא כ''ג דאפי' בן יומו פוסל לבת כהן מישראל או מאכיל לבת ישראל לכהן אלא ראוי להיות כ''ג כו' כלומר כהן כשר הוא ופוסל אם אמו:
שאין כו'. וכשמעון התימני:
גמ' ומקשה לית הדא מתני' פליגא על רב כו'. ובמתני' אמרי' הולד ממזר:
פתר לה רב בעכומ''ז פסול כו'. כגון מהנך פסולין דלעיל נתין ועמוני כו'. אבל בבבלי מוקי לה כמ''ד הולד ממזר וכן גריס שם לרב ועיין בהחולץ:
סלקית. כשעליתי לסחורה שמעתי מהם שהיו דורשים זה הטעם מובת כהן כו' ואמרתי להם שפיר האי טעמא דאין הולד ממזר מעכומ''ז ועבד והילכך צריך קרא:
כר' יהושע. לא גרסי' אלא כר''ע דאיהו אמר יש ממזר מח''ל:
גמ' שיש לה עליו. דיש לו אלמנות וגירושין בה חוזרת בזו אני קורא ושבה וגו' יצאו עכומ''ז ועבד כו' וכן אמר בבלי שם:
הרי אלמנה שזינתה. לאו דוקא אלמנה אלא בת כהן פנוי' שזינתה דהרי אין לה אלמנות וגירושין ביה והא דנקט אלמנה משום דאקרא קאי דכתיב אלמנה וגו':
ר' יוסי לא אמר כן. כטעמי' דר' יוחנן אלא דמקשי על דבריו דמחלפ' שיטתי':
וחוזרת. כלו' דלא נפסלה מן התרומה כדתנן במתני' דלעיל ולא משני מידי:
והכא הוא אמר את שיש לי כו'. בתמי' דהשתא הולד ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא וקרא למה לי וכן מקשי לה בבלי עשרה יוחסין דף ע''ה:
ר' חזקי' לא אמר כן. כלומר דגריס ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל התם ולפיכך מחלפ' שיטתי' כו':
שכן לדברי חכמים כו'. טעמא דר' יוחנן קאמר דס''ל הולד ממזר כחכמים דמתני' דלקמן:
הכא אמר לי' משום גרמי'. נראה דה''נ גרסי' ר' יוחנן בשם ר' אליעזר משום עכומ''ז כו' כדגריס בגיטין והילכך מפרק לה דהכא בקידושין קאמר ר''י מטעמא דנפשיה והכא דקאמר טעמא משום חוזרת בשם ר' ישמעאל היא דלא ס''ל הולד ממזר ולא קשה מידי כדמקשי חזקי' לקמי':
בקידושין. ובפ' בתרא דקידושין נמי אמר שם הל' י''ד דלר''י ולר''ל לתרווייהו הולד ממזר:
וקאמר ר' יוחנן כו'. והתם גריס משום ר''א הולד ממזר. והרי הן כשאר אומות שנשאו בנות ישראל ולקמן מסיק לקושיא דמחלפא שיטתיה:
בגיטין. בפ''ק דגיטין הלכה ה' דקאמר שם כותים משום מה הן פסולין דאפי' למ''ד גירי אריות הן הואיל וחזרו ונתגיירו לשם שמים מ''מ אין מקבלין אותן כדמקשי התם:
הלכה: מַמְזֵר פּוֹסֵל כול'. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר. גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוְולָד כָּשֵׁר. פָּתַר לָהּ בְּגוֹי פָּסוּל וּבְעֶבֶד פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני בר קפרא בן יומו כו'. כדאמרי' בפ' יוצא דופן ודנקט' הכא אמתני' כלומר לאו דוקא כ''ג דאפי' בן יומו פוסל לבת כהן מישראל או מאכיל לבת ישראל לכהן אלא ראוי להיות כ''ג כו' כלומר כהן כשר הוא ופוסל אם אמו:
שאין כו'. וכשמעון התימני:
גמ' ומקשה לית הדא מתני' פליגא על רב כו'. ובמתני' אמרי' הולד ממזר:
פתר לה רב בעכומ''ז פסול כו'. כגון מהנך פסולין דלעיל נתין ועמוני כו'. אבל בבבלי מוקי לה כמ''ד הולד ממזר וכן גריס שם לרב ועיין בהחולץ:
סלקית. כשעליתי לסחורה שמעתי מהם שהיו דורשים זה הטעם מובת כהן כו' ואמרתי להם שפיר האי טעמא דאין הולד ממזר מעכומ''ז ועבד והילכך צריך קרא:
כר' יהושע. לא גרסי' אלא כר''ע דאיהו אמר יש ממזר מח''ל:
גמ' שיש לה עליו. דיש לו אלמנות וגירושין בה חוזרת בזו אני קורא ושבה וגו' יצאו עכומ''ז ועבד כו' וכן אמר בבלי שם:
הרי אלמנה שזינתה. לאו דוקא אלמנה אלא בת כהן פנוי' שזינתה דהרי אין לה אלמנות וגירושין ביה והא דנקט אלמנה משום דאקרא קאי דכתיב אלמנה וגו':
ר' יוסי לא אמר כן. כטעמי' דר' יוחנן אלא דמקשי על דבריו דמחלפ' שיטתי':
וחוזרת. כלו' דלא נפסלה מן התרומה כדתנן במתני' דלעיל ולא משני מידי:
והכא הוא אמר את שיש לי כו'. בתמי' דהשתא הולד ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא וקרא למה לי וכן מקשי לה בבלי עשרה יוחסין דף ע''ה:
ר' חזקי' לא אמר כן. כלומר דגריס ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל התם ולפיכך מחלפ' שיטתי' כו':
שכן לדברי חכמים כו'. טעמא דר' יוחנן קאמר דס''ל הולד ממזר כחכמים דמתני' דלקמן:
הכא אמר לי' משום גרמי'. נראה דה''נ גרסי' ר' יוחנן בשם ר' אליעזר משום עכומ''ז כו' כדגריס בגיטין והילכך מפרק לה דהכא בקידושין קאמר ר''י מטעמא דנפשיה והכא דקאמר טעמא משום חוזרת בשם ר' ישמעאל היא דלא ס''ל הולד ממזר ולא קשה מידי כדמקשי חזקי' לקמי':
בקידושין. ובפ' בתרא דקידושין נמי אמר שם הל' י''ד דלר''י ולר''ל לתרווייהו הולד ממזר:
וקאמר ר' יוחנן כו'. והתם גריס משום ר''א הולד ממזר. והרי הן כשאר אומות שנשאו בנות ישראל ולקמן מסיק לקושיא דמחלפא שיטתיה:
בגיטין. בפ''ק דגיטין הלכה ה' דקאמר שם כותים משום מה הן פסולין דאפי' למ''ד גירי אריות הן הואיל וחזרו ונתגיירו לשם שמים מ''מ אין מקבלין אותן כדמקשי התם:
משנה: כֹּהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים שֶׁהוּא פוֹסֵל. כֵּיצַד בַּת כֹּהֵן נִשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בַת הָֽלְכָה הַבַּת וְנִשֵּׂאת לְכֹהֵן וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בֵן הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל וְעוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ וּפוֹסֶל אֶת אֵם אִמּוֹ. זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא כִבְנִי כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ממזר פוסל ומאכיל. כדדריש בבבלי שם דכתיב וזרע אין לה מ''מ דלזרע זרעה לא איצטריך דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול:
מתני' כ''ג פעמים שהוא פוסל. את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל:
מאכיל את אמו. לאחר מיתת אביו:
ופוסל את אם אמו. אפי' לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא היתה אם אמו חוזר' לתרומת אבי' לאחר מיתת בתה:
לא כבני כ''ג. כלומר לא ירבו כמותו בישראל שהוא פוסלני מן התרומה:
ולא כבני מפ' בגמ':
מתני' הערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה אינו אוכל.בתרומה כדיליף בגמ':
נשיהם ועבדיהם יאכלו. דהא מכלל כהנים לא נפקו אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא:
נשיהם. של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשווי' חללה בביאתם דנבעלה לפסול לה:
ואם לא ידעה. שלא בא עליה משנעשה פצוע דכא והיתה לו נשואה מקודם לכן:
הרי אלו יאכלו. דהואיל וכבר אכלה:
לא יאכלו בתרומ'. עד שיטבלו דס''ל גר שמל ולא טבל כעכומ''ז דמי:
הלכה: כֹּהֵן גָּדוֹל כול'. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. בֵּן יוֹמוֹ פוֹסֶל וּמַאֲכִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני בר קפרא בן יומו כו'. כדאמרי' בפ' יוצא דופן ודנקט' הכא אמתני' כלומר לאו דוקא כ''ג דאפי' בן יומו פוסל לבת כהן מישראל או מאכיל לבת ישראל לכהן אלא ראוי להיות כ''ג כו' כלומר כהן כשר הוא ופוסל אם אמו:
שאין כו'. וכשמעון התימני:
גמ' ומקשה לית הדא מתני' פליגא על רב כו'. ובמתני' אמרי' הולד ממזר:
פתר לה רב בעכומ''ז פסול כו'. כגון מהנך פסולין דלעיל נתין ועמוני כו'. אבל בבבלי מוקי לה כמ''ד הולד ממזר וכן גריס שם לרב ועיין בהחולץ:
סלקית. כשעליתי לסחורה שמעתי מהם שהיו דורשים זה הטעם מובת כהן כו' ואמרתי להם שפיר האי טעמא דאין הולד ממזר מעכומ''ז ועבד והילכך צריך קרא:
כר' יהושע. לא גרסי' אלא כר''ע דאיהו אמר יש ממזר מח''ל:
גמ' שיש לה עליו. דיש לו אלמנות וגירושין בה חוזרת בזו אני קורא ושבה וגו' יצאו עכומ''ז ועבד כו' וכן אמר בבלי שם:
הרי אלמנה שזינתה. לאו דוקא אלמנה אלא בת כהן פנוי' שזינתה דהרי אין לה אלמנות וגירושין ביה והא דנקט אלמנה משום דאקרא קאי דכתיב אלמנה וגו':
ר' יוסי לא אמר כן. כטעמי' דר' יוחנן אלא דמקשי על דבריו דמחלפ' שיטתי':
וחוזרת. כלו' דלא נפסלה מן התרומה כדתנן במתני' דלעיל ולא משני מידי:
והכא הוא אמר את שיש לי כו'. בתמי' דהשתא הולד ממזר הוי מיפסיל בביאתו מיבעיא וקרא למה לי וכן מקשי לה בבלי עשרה יוחסין דף ע''ה:
ר' חזקי' לא אמר כן. כלומר דגריס ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל התם ולפיכך מחלפ' שיטתי' כו':
שכן לדברי חכמים כו'. טעמא דר' יוחנן קאמר דס''ל הולד ממזר כחכמים דמתני' דלקמן:
הכא אמר לי' משום גרמי'. נראה דה''נ גרסי' ר' יוחנן בשם ר' אליעזר משום עכומ''ז כו' כדגריס בגיטין והילכך מפרק לה דהכא בקידושין קאמר ר''י מטעמא דנפשיה והכא דקאמר טעמא משום חוזרת בשם ר' ישמעאל היא דלא ס''ל הולד ממזר ולא קשה מידי כדמקשי חזקי' לקמי':
בקידושין. ובפ' בתרא דקידושין נמי אמר שם הל' י''ד דלר''י ולר''ל לתרווייהו הולד ממזר:
וקאמר ר' יוחנן כו'. והתם גריס משום ר''א הולד ממזר. והרי הן כשאר אומות שנשאו בנות ישראל ולקמן מסיק לקושיא דמחלפא שיטתיה:
בגיטין. בפ''ק דגיטין הלכה ה' דקאמר שם כותים משום מה הן פסולין דאפי' למ''ד גירי אריות הן הואיל וחזרו ונתגיירו לשם שמים מ''מ אין מקבלין אותן כדמקשי התם:
כֵּינִי מָתְנִיתָה. לֹא כְבֶן בִּתּוֹ כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלָתוֹ מִן הַתְּרוּמָה. הָא כֵיצַד. בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בַת וּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וְיָלְדָה מִמֶּנּוּ בֵן. וְנִשּׂאוּ שְׁנֵיהֶן זֶה לָזֶה וְהוֹלִידוּ בֵן. הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ וּפוֹסֶל אֶת אֵם אִמּוֹ. זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא כְבֶן בִּתּוֹ כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלֵינִי מִן הַתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כיני מתני'. מתני' דקתני לא כבני לאו דוקא הוא דהא לאמו ממש מאכיל הוא אלא כן אנו מפרשין לא כבן בתי כו' כדמפרש ואזיל:
ובת ישראל כו' ונישאו שניהן זה לזה. ומתני' דקתני סתמא והל' הבת ונישאת לכהן נוכל לפרש נמי דנישאת לכהן שנולד מבת ישראל. והא דנקט' בכה''ג משום דדייק זאת אומרת משמע אבל אם אמו אחריתא אוכלת. לומר דלא משכחת לה שיאכיל אמו ויפסול אם אמו אלא בבן בתה אבל לא בבן בנה:
סליק פירקא בס''ד
משנה: הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה נְשֶׁיהֶם וְעַבְדֵיהֶם יֹאכְלוּ. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכְלוּ. וְאִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׁה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הֲרֵי אֵילּוּ יֹאכְלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ממזר פוסל ומאכיל. כדדריש בבבלי שם דכתיב וזרע אין לה מ''מ דלזרע זרעה לא איצטריך דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול:
מתני' כ''ג פעמים שהוא פוסל. את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל:
מאכיל את אמו. לאחר מיתת אביו:
ופוסל את אם אמו. אפי' לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא היתה אם אמו חוזר' לתרומת אבי' לאחר מיתת בתה:
לא כבני כ''ג. כלומר לא ירבו כמותו בישראל שהוא פוסלני מן התרומה:
ולא כבני מפ' בגמ':
מתני' הערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה אינו אוכל.בתרומה כדיליף בגמ':
נשיהם ועבדיהם יאכלו. דהא מכלל כהנים לא נפקו אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא:
נשיהם. של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשווי' חללה בביאתם דנבעלה לפסול לה:
ואם לא ידעה. שלא בא עליה משנעשה פצוע דכא והיתה לו נשואה מקודם לכן:
הרי אלו יאכלו. דהואיל וכבר אכלה:
לא יאכלו בתרומ'. עד שיטבלו דס''ל גר שמל ולא טבל כעכומ''ז דמי:
הלכה: הֶעָרֵל 43b וְכָל הַטְּמֵאִים כול'. אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הֶעָרֵל. אוֹ אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הָאוֹנֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה. כְּתִיב כָּל זָר לֹא יֹאכַל קוֹדֶשׁ. מִשּׁוּם זָרוּת אָסַרְתִי לָךְ וְלֹא אָסַרְתִי לָךְ מִשּׁוּם עָרְלָה. רִבִּי טִיוּפָא סִמּוּקָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אוֹ נֹאמַר. זָרוּת אָסַרְתִי וְלֹא אָסַרְתִי מִשּׁוּם עָרְלָה וּמִשּׁוּם אֲנִינָה. אָמַר לֵיהּ. מֵאַחַר שֶׁכָּתוּב אֶחָד מַרְבֶּה וְאֶחָד מְמָעֵט. מַרְבֶּה אֲנִי אֶת הֶעָרֵל שֶּׁהוּא מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה בְגוּפוֹ. וּמוֹצִיא אֶת הָאוֹנֵן שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה בְגוּפוֹ. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשֻׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בְּפֶסַח וְנֶאֱמַר תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בִּתְרוּמָה. מַה תּוֹשַׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בְּפֶסַח פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל. אַף תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בִּתְרוּמָה פָּסַל בּוֹ אֵֶת הֶעָרֵל. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא. אִי מַה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בְּפֶסַח פָּסַל בּוֹ אֶת הָאוֹנֵן. אַף תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בִּתְרוּמָה נִפְסוֹל בּוֹ אֶת הָאוֹנֵן. אָמַר רִבִּי הִילָא. לֹא לָֽמְדוּ תַּחַת תַּחַת אֶלָּא דְבָרִים הָאֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה. טוּמְטוּם וְאַנְדרוֹגִינוֹס מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאוּ. אוֹנֵן מִמַּעֲשֵׂר שֵׁינִי בָא.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כדון כר''ע. זו היא שיטת ר''ע וכן אמר בבלי דף ע''א:
גמ' איש איש. כתיב אצל אכילת תרומה איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב וגו' (ויקרא כ''ב) לרבות את הערל כטמא דלא יאכל תרומה:
או. אימא לרבות האונן:
ולא אסרתי לך משום אנינה גרסינן:
או נאמר כו'. דממעט נמי משום ערלה. א''נ דגרסינן ולא אסרתי משום ערלה לחודי'. דמה ראית לרבות ערלה ולמעט אנינה:
כר' ישמעאל. ולר' ישמעאל נפקא לי' מג''ש כדתני כו':
תושב ושכיר. כשיטת ר''א בבלי שם:
לא למדו תושב תושב גרסינן:
אלא דברי' האמורים בפרשה. בפסח גופי' דכתיב וכל ערל לא יאכל בו אבל אנינות פסח גופי' ממעשר ילפינן כדלקמן דיליף ממנו ממנו. וכרבא שם וכדמסיק:
טומטום ואנדרוגינס. דאינן אוכלין בקדשים ממקום אחר ילפינן דלא כתיב בפסח גופי' וכן אונן ילפינן ממעשר שני:
רִבִּי אָבוּן בָּעֵי. וּתְהֵא תְרוּמָה אֲסוּרָה לְאוֹנֵן מִקַּל וָחוֹמֶר. וּמַה אִם הַמַּעֲשֵׂר שֶׁהוּא מוּתָּר לְזָרִים הֲרֵי הוּא אָסוֹר לְאוֹנֵן. תְּרוּמָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא אֲסוּרָה לְאוֹנֵן. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְמַעֲשֵׂר שֶׁהוּא טָעוּן מְחִיצָה. תֹּאמַר בִּתְרוּמָה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה מְחִיצָה. הָא לְפִי שֶׁיֵּשׁ בַּזֶּה מַה שֶׁאֵין בַּזֶּה וּבַזֶּה מַה שֶׁאֵין בַּזֶּה לֹא צָֽרְכוּ לְלַמֵּד זֶה מִזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא צרכו. לא דקדקו חכמים ללמד א' מחבירו:
הא לפי שיש בזה כו'. תרומה אסורה לזרים ומעשר טעון מחיצה:
הרי הוא אסור לאונן. דכתיב לא אכלתי באוני ממנו:
טעון מחיצה. לפנים מחומות ירושלים אבל תרומה נאכלת בגבולין:
קֳדָשִׁים מַהוּ שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִים בְּעָרֵל. לְלַמֵּד מִן הַפֶּסַח אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁאֵין בּוֹ שְׁבִירַת הָעֶצֶם. וְלֹא מִן הַתְּרוּמָה שֶׁהוּא לֶמֶד מִן הַלֶּמֶד. הֲוֵי סוֹפָךְ לוֹמַר מִמֶּנּוּ וּמִמֶּנּוּ. מַה מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח פּוֹסֶל בּוֹ אֵֶת הֶעָרֵל. אַף מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בַּקֳּדָשִׁים פּוֹסֶל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל. קֳדָשִׁים מַהוּ שֶׁיְּהוּ אֲסוּרִין לְאוֹנֵן. מִמֶּנּוּ מִמֶּנּוּ. מַה מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂר פּוֹסֶל בּוֹ אֶת הָאוֹנֵן. אַף מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח פּוֹסֶל בּוֹ אֶת הָאוֹנֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
קדשים. שאר קדשים דמנין אתה למד:
מן הפסח. אי אתה יכול ללמוד דאיכא למיפרך מה לפסח שכן יש בו משום שבירת העצם משא''כ בקדשים:
שהוא למד מן הלמד. דהרי תרומה עצמה ילפינן מפסח ותרומה קדש איקרי וקי''ל אין למדין מן הלמד בקדשי':
הוי כו'. ע''כ צריך אתה ללמוד בג''ש ממנו ממנו ומופנה הוא ואין משיבין:
שנאמר בפסח. אל תאכלו ממנו:
ממנו שנא' בקדשים. והקריב ממנו אחד מכל קרבן גבי אכילת תרומת לחמי תודה (ויקרא ז'):
ממנו שנא' במעשה. לא אכלתי באוני ממנו (דברים כ''ו):
וּמוּפְנֶה הוּא. וַהֲלֹא דְרוּשָׁה הִיא. כְּהָדָא דְתַנֵּי. תּוֹשָׁב זֶה קָנוּי קִנְייַן עוֹלָם. שָׂכִיר זֶה קָנוּי קִנְייַן שָָׁנִים. יֹאמַר תּוֹשָׁב. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שָׂכִיר. הַקָּנוּי קִנְייַן עוֹלָם אֵינוֹ אוֹכֵל. וְהַקָּנוּי קִנְייַן שָׁנִים אוֹכֵל. אִילּוּ כָךְ הָיִיתִי אוֹמֵר. תּוֹשָׁב זֶה קָנוּי קִנְייַן שָׁנִים. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר שָׂכִיר בָּא הַשָּׂכִיר לְלַמֵּד עַל הַתּוֹשָׁב שֶׁהוּא קִנְייַן עוֹלָם. אָמַר רִבִּי מַתְּיָה. מִּכֵּיוָן דִּכְתִיב וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ כְּמִי שֶׁהוּא מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
ומופנה הוא. בתמיה לעיל קאי דיליף ג''ש דתושב ושכיר:
והלא דרושה היא. דתושב ושכיר של תרומה צריך לדרשה כדמפר' ואזיל:
זה קנוי קניין עולם. עבד הנרצע:
קניין שנים. סתם עבד עברי:
קניין עולם אינו אוכל. בתרומה דלא קני ליה רבי':
קניין שנים אוכל. בתמי':
בא השכיר. יתירא ללמד ע''כ דהאי תושב לקניין עולם הוא דאתא:
ומשני ר' מתיה. דשל פסח מופנה הוא:
מכיון דכתיב וכל ערל. כלומר דעל כרחך תושב ושכיר הנא' בפסח בעכומ''ז הוא דהא כתיב לא יאכל ולגופי' לא איצטריך דהא כבר כתיב וכל ערל לא יאכל בו אלא לאפנויי והוה מופנה מצד א' וס''ל לר' ישמעאל דלמדין ואין משיבין ובבבלי מתרץ לה אליבא דר''א וכדפירש התוס' שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source